פחד או היגיון – מה מניע ומנהל אותנו?

פעמים רבות בחיינו אנו ניצבים בפני בעיה ופותרים אותה מסיבות שגויות, מאפשרים לרגש הפחד להשתלט עלינו ולקבל את ההחלטה עבורנו.

השבוע שאלה זו עלתה ביתר שאת, עם שחרורו של גלעד שליט. רבים טענו שאסור לשחררו תמורת אסירים רבים כל כך, שכן הללו ישובו להרוג. ובכל זאת, משהו הצליח להשתלט עת הפחד ולקבל החלטה מושכלת ונכונה.

גם עלי עברה החלטה כזו השבוע, כמובן שלא באותו סדר גודל של חשיבות.

פנה אלי לקוח הזקוק לאחד משירותי, שירות אותו אני מספקת דרך קבע. אלא, אליה וקוץ בה, היקף העבודה גדול ביותר.

מיד נתקפתי בחרדה ששיתקה אותי לחלוטין וגזלה ממני אפילו את האפשרות לחשיבה הגיונית.

התגובה הראשונית לחרדה זו היתה לומר ללקוח שאני מצטערת אך לא אוכל לקבל את עבודתו ואפילו להיות נחמדה יותר ולהפנותו לאחד הקולגות שלי.

הבהלה החרידה אותי.

לאחר לגימת כוס מים קרים ו"מקלחת" קרה שנתתי לעצמי, החלטתי לבחון את עצמי. מה בעצם קרה לי? מה מנהל אותי? האם אלו החלטות רציונאליות או החרדה? מה בעצם מכתיב את צעדי, אני, או הפחד שמתגבר עלי.

מכותבי הותיקים כבר מכירים חלק משיטות העבודה שלי, וכך נהגתי: הכנתי רשימות: בעד ונגד. ליד כל סעיף של נגד ציינתי מאיזו סיבה נובעת ההתנגדות. לאחר מכן התחלתי לבחון את האפשרויות המעשיות:

האם יש לי זמן לבצע את העבודה ואם לא, האם אוכל לשכור כח אדם נוסף לביצוע המשימה?

במה כרוך ביצוע העבודה?

האם יש לי אנשים מתאימים לביצועה?

כיצד לתמחר את השירות וכיצד לתמחר את כח האדם הנוסף לו אזדקק?

האם בסופו של דבר קבלת העבודה הזו כלכלית?

לאחר כל ההתלבטויות קבלתי החלטה מושכלת והבנתי שאני אחראית לכל בחירה.

לא נכנעתי לפחד ולא אפשרתי לו לנהל את מעשי.

לסיכום:

האם מצב זה מוכר לכם?

האם אתם מצליחים להתגבר עליו וכיצד?

מי גובר בסוף – הפחד או ניתוח המצב והמחשבה ההגיונית?

אשמח לקבל את תגובותיכם ולפתוח דיון בנושא בגליון הבא.

שתהיה לנו שנה מופלאה ונדע להתגבר על חרדותינו.